|
|
|
|
|
על מושב שתולים |
|
מושב שתולים ממוקם בדרום הארץ, בסביבות העיר
אשדוד ובקרבת כביש החוף. המושב נוסד
ב-13
באפריל 1950 על ידי עולי תימן ושייך למועצה
האזורית באר טוביה.
פעם...
בתחילה
המושב נקרא בשם "בתניה א" על שם הישוב
הערבי בתניה ששכן במקום.
השם שונה
לשתולים - מקור השם מן הפסוק בספר תהילים:
"שתולים בבית ה' ובחצרות אלוהינו יפרחו".
המושב הוקם על שטח קוצים ודרדרים, לא היו כבישים
ומדרכות, לא היה דבר.
העולים החדשים מתימן גרו
באוהלים ובנו הכל במו ידיהם.
בעבר אוכלוסיית המושב כללה רק עולים מתימן, רובם
יהודים מאמינים. המושב בעת הקמתו כלל כ- 60
משפחות. כיום אוכלוסיית המושב מעורבת ועדיין
רבים מהתושבים הם מבני עולי תימן, אולם נותרו
מספר מצומצם של תושבים ממייסדי המושב.
ילדי המושב, בתחילת הדרך, למדו והתחנכו בבי"ס
"שבזי שתולים". בית הספר היה ממוקם בלב המושב
(כיום מצויה בו שכונה חדשה) ובנוי היה על שטח
גדול ועטור ירק. בתחילה כלל 40-50 תלמידים שלמדו
ב-6 כיתות ובשיאו מנה 147 תלמידים.
אדמות המושב שייכות עד היום למנהל מקרקעי ישראל
והסוכנות היהודית. עם הקמת המושב קיבלה כל יחידה
משקית 30 דונם. הסוכנות נתנה פרד ל-4-5 משפחות
וכך עיבדו את השטחים.
הישובים שהיו בסביבה עם הקמת המושב: גן יבנה,
אשדוד, וכן המושב "בתניה ב"- הלא הוא מושב
עזריקם של היום.
המבנים הציבוריים הראשונים של המושב היו צריפים
וששימשו כמרפאה, מכולת, מחלבה, בית ספר, גן
ילדים ומועדון. כל המבנים מוקמו במרכז המושב.
כיום נותרו מבנים בודדים בלבד מהמבנים הראשונים,
בינהם בית הכנסת שעדיין קיים בצריף.
|
 |
|
והיום...
רגע השיא של המושב היה חגיגות היובל. התושבים
החדשים, הותיקים והבנים הממשיכים התאגדו יחדיו
להפקה מרשימה. בהפקה זו היו קטעי שירה וריקוד,
סיפורי ותיקים, תערוכה מיוחדת וזיקוקי דינור.
מתנ"ס שהוקם במסגרת חגיגות ה-50 למושב. כעת
מתקיימות בו פעילויות תרבותיות שונות ומגוונות
בעבור כל תושבי המושב.
מושב שתולים הוא המושב בגדול בארץ. כיום המושב
מונה יותר מ-350 משפחות ומעל ל-1800 נפש. כיום ישנן 96
יחידות משקיות, בנים ממשיכים שגרים במשק ההורים,
120 משפחות תושבי תילתן (הפרויקט החדש) ו-100
משפחות של בני מושב.
כיום לומדים ילדי המושב בבתי הספר האזוריים:
"רגבים", "יד חזון", "כנות","מבואות" ועוד...
וועד מושב שתולים: בוועד המוניציפאלי יש 11 חברים
ובוועד האגודה יש 7 חברים
|
 |
|
אנקדוטות מעבר המושב:
| בשנת 1950, חלה ילד קטן בבית משפחת נגר ונלקח
לבית חולים שם נעלם ואבדו עקבותיו ועד היום לא
נמצא. סיפור דומה אירע גם בבית משפחת אחרק. |
| בשנת 1963, איים שיטפון גדול מאוד על המושב
ותושבי המושב פונו בבהילות. מדי חורף הנחלים
שבקרבת המושב הוצפו. וכדיי לחצות את הוואדי
בכניסה - היו התושבים נקשרים בחבל ומן העבר השני
היו מושכים אותם. מבצע קשה זה חזר על עצמו בכל
חורף עד להקמת הגשר. |
| בעקבות בידודו של המושב ותנאי הצנע ששררו באותה
תקופה בארץ, קיבלה כל משפחה מהסוכנות פרה
ותרנגולת, וכמה משפחות קבלו סוס ועגלה לצורך
עבודת האדמה. מצרכי המזון היו מגיעים בעזרת מסוק
שהטיל את המצרכים בלב המושב, על התושבים היה
לשטוף את הלחם כדי שיהיה ראוי לאכילה - כך היה
פעמיים בשבוע. בתקופה התושבים היו מתכנסים
ואוכלים יחדיו. |
| על מנת להתפרנס יצאו התושבים לעבוד מחוץ למושב:
בבציר, הסקת זיתים, בנייה ובחקלאות והרוויחו את
לחמם בכבוד. המיוחד מכל הייתה אחוות חברי המושב:
באותה עת גידלה אחת מהמשפחות בין היתר סלק סוכר
וכשהגיעה העת לעקרו התגייסו כל התושבים לעזרה
וסייעו בעקירה, בהעמסה על משאיות תוך כדיי שירה.
לאחר מכן ערכו ארוחה משותפת. |
| בתחילה התגוררו התושבים באוהלים, אח"כ נבנו
צריפים ומאוחר יותר בתי אבן עם שירותים מחוץ
לבית. |
| מכיוון שלא היה רופא במושב, פינו כל חולה בעגלה
לבאר-טוביה. את הנשים היו מיילדים בבתים. |
מן העתונות:
דוד מורי, שתולים
- לבטיו והתפתחותו, "דבר", 7 בפברואר
1958
יצחק יעקבי, שטפונות
שהרסו עמל שנים שתולים לכודה בין נחלים,
"דבר", 1 בינואר 1967
|
|
|
|
|
|
|
